טיפוסים מאתרי הכרויות – דיווח מהשטח. ברור שזה קשור לתוכן במדיה הדיגיטלית. כנסו כנסו.
באתרי היכרויות ובחיים עצמם אנחנו מוקפים בטיפוסים מסוגים שונים. עמית למשל. עמית יודע למצוא אותך, להתעקש שתצאי אתו לדייט. הנטייה הראשונית יכולה להיות "לדפדף" אחד כזה אבל לפעמים משהו בו תופס אותך ובסוף אתם חוגגים חתונת כסף ושושלת של צאצאים מובחרים. אסף, לעומת זאת, הוא הטיפוס שיחכה שתביעי בו עניין. הוא יציע את מה שיש לו ויעשה עלייך רושם בצורה מעניינת, אינטלגנטית, כזו המושכת את העין ואת הלב. הוא לא ירדוף אחרייך אבל בהחלט יבהיר שהרווח יהיה כולו שלך אם תפני אליו מעט תשומת לב. פוסט
פשר הקשר בין "ויהי ערב" מאת פניה ברגשטיין לתוכן לאפליקציה.
למה צריך כותב תוכן לאפליקציה? הרי הטקסט קצר ורק מעביר מידע מינימלי. בדיוק. זה תמיד קצת מזכיר לי את העובדה הנחמדה (אך בעייתית במקרים מסוימים) שכל סבתא שהמציאה סיפור נחמד לנכד שלה מחליטה שהיא סופרת ילדים כי "לכתוב לילדים זה ממש קל. ממילא הרוב תמונות והטקסט פשוט". Mistake. Big mistake. Huge. סיפור ילדים קשה מאוד לכתוב מפני שהוא צריך לתפוס את הקשב של קהל בררן מאוד, קהל שאי אפשר לעבוד עליו עם טקסט לא מדויק, קהל שעוד לא למד "לעשות כאילו" – כאילו מעניין לו, כאילו הוא לא רוצה עכשיו ל
הניוזלטר שהיה שולח שלמה המלך לוּ היה לוֹ Wi Fi
מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן וְאֹהֲבֶיהָ יֹאכַל פִּרְיָהּ משלי יח', כא' חֲלֵב הַלְבִיאָה, מעשיה מוכרת שעיבד ח"נ ביאליק, מספרת על הלשון המוכיחה לשאר אברי הגוף שהיא החשובה שבהם. מוסר ההשכל הנהדר הוא שהדיבור יכול להטות את הכף לחיים או למוות. כריכת הספר צרובה לי בזיכרון מאז שקראתי אותו בילדותי ומוסר ההשכל הוא אור להתנהלותי מאז בכל תחומי החיים. ברור לי היום שלא רק הדיבור עשוי להטות את הכף לשבט או לחסד, גם נגזרותיו בחיים המודרניים הן בעלות משמעות רחבה וגורלית (סליחה על הדרמטיות
